Vayedaber

Shabbath

Daf 51a

הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. גָּזַז סְתָם מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הוֹצִיא דְיוֹ. אִם בְּקוֹלְמוֹס. כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. אִם לְהַגִּיהַּ. כְּדֵי לַהֲגוֹת אוֹת אַחַת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר עוֹשֶׂה מָקוֹם לָקוֹפִיץ מִכָּן וּמִכָּן וְתוֹלֵשׁ הַשִּיעֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשִּיעֵר 51a לִרְאוֹת מְקוֹם מוּם: רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַתּוֹלֵשׁ מִן הַקֳּדָשִׁים פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. רֵישׁ לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתָפַּלְּגוֹן. הַתּוֹלֵשׁ בַּקֳּדָשִׁים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתָפַּלְּגוֹן. הַתּוֹלֵשׁ כְּנַף בָּעוֹף. הַמּוֹרְטָהּ וְהַקּוֹטְמָהּ. חַייָב מִשֵׁם שָׁלֹשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא פְלִיגִין. הַתּוֹלֵשׁ חַייָב מִשּׁוּם גוֹזֵז. הַמּוֹרְטָהּ חַייָב מִשּׁוּם מוֹחֵק. הַקּוֹטְמָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. וְלָא דַמְייָא. עוֹף שֶׁאֵין לוֹ גִיזָה. תְּלִישָׁתָהּ הִיא גִיזָתָהּ. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּגָּזֵז. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּי. תָּלַשׁ מִן הַמֵּיתָה חַייָב. תְּלִישָׁתָהּ זוֹ הִיא גִיזָתָהּ.

Traduction

– ''Tondre la laine'' est un travail capital. Si l’on a tondu sans dire dans quel but, si c’est pour filer ou pour tisser, quelle sera la mesure entraînant la condamnation? On peut y répondre par comparaison avec ce qu’il est dit: pour le transport de l’encre, la quantité défendue sera celle que contient une plume, de quoi écrire 2 lettres; si l’on spécifie que c’est pour corriger, il suffira qu’il y ait de quoi corriger une lettre (357)''Donc, en cas de non spécification, on adopte la règle la moins sévère; V. ci-après, 8, 3.''. On a enseigné ailleurs (358)(Bekhorot 3, 3).: ''lorsqu’on égorge un premier né (appartenant au cohen), on devra écarter la laine en la couchant de côté et d’autre, pour avoir la place nécessaire à ce que le couteau à égorger puisse passer, et l’on peut au besoin arracher le poil, à condition de ne pas jeter cette tonte dans un coin et de la laisser sur l’animal; de même on peut arracher le poil pour montrer à un homme compétent, si le défaut qu’aurait la bête est seulement passager, ou permanent''. R. Ila dit au nom de R. Simon b. Lakish: celui qui arrache des poils le samedi, n’est pas coupable, car ce n’est pas la tonte régulière. R. Jacob b. Aha dit que R. Simon b. Lakish se conforme à son avis exprimé dans la discussion au cas où l’on a arraché du poil d’un sacrifice, ce que R. Yohanan condamne et que R. Simon b. Lakish absout. Mais, objecta R. Jérémie, R. Simon b. Lakish, qui dispense ici de la pénalité, n’est-il pas en contradiction avec lui-même lorsqu’il enseigne (359)B. Shabat 74b. qu’en arrachant une plume d’oiseau, en enlevant le duvet, et en l’épointant, on est capable d’avoir commis 3 fautes; car, selon lui, la 1re faute équivaut à la tonte, la 2e au péché d’effacer, et la 3e à celui de frapper sur l’enclume (dernière retouche)? Il n’y a pas d’opposition, répond R. Yossé b. R. Aboun, car les 2 cas diffèrent; car plumer l’oiseau c’est le tondre (et il y a péché en ce cas), tandis que pour une brebis, il faut la tondre afin d’entraîner la condamnation, non pas arracher la laine (360)B. Bekhorot 22.. Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est qu’en cas d’arrachage des poils d’une brebis morte on est coupable, parce que c’est le mode de tonte en ce cas spécial, non pour la vivante.

Pnei Moshe non traduit

גזז סתם מהו. שיעורו:

נישמעינה מן הדא. ברייתא אם הוציא דיו אם הוא בקולמוס כלומר סתם ולא נתכוין להגיה שיעורו ככותב ואם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות חייב ואם נתכוין בהוצאה זו כדי להגיה שיעורו כדי להגות בו אות אחת כדין המגיה שזה משלים הוא וה''ה בגוזז את הצמר סתם דלטוות היא שעומד ושיעורו כטווה:

תמן תנינן. בפ''ג דבכורות ר' יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ וכו' ותולש את השער וכו' ואין כאן משום לא תגוז בכור צאנך:

התולש. ביד מן הקדשים פטור דאין בזה משום גיזוז דתלישה ביד לא הוי גזיזה:

ר''ש בן לקיש כדעתיה. דאשכחן דפליג בהדיא עם ר' יוחנן בהא:

מחלפה שיטתיה דר''ש בן לקיש. בהא דאיתפלגון דהכא אמר התולש לאו כגוזז הוא והא קאמר התולש כנף בעוף והמורטה לאחר שתלשה מורט את ראשון הדק הדק וקוטמו לשער מכאן ומכאן כדי להשים בכר וכסת חייב משום שלש כדמפרש לקמיה אלמא תולש כגוזז הוא:

ולא פליגין. לישניה דר''ש בן לקיש אהדדי דהכא התולש חייב משום גוזז והמורט חייב משום ממחק והקוטמה שהוא גמר מלאכה משום מכה בפטיש דלא דמיא לדהתם דעוף שאין לו גיזה אחרת תלישתה היא גזיזתה ברם הכא בצאן קדשים עד שיגוז כדרך הגיזה:

תדע לך שהוא כן. דבמקום שאין מדרך לגזוז תלישה הויא כגיזה כדתני תלש מן המתה בקדשים חייב משום דתלישתה היא גזיזתה:

הַמְלַבְּנוֹ הָהֵן דִּמְגַפֵּר עָא לְמָנִין נחֲבָלִין אֶלִיקָה. הָדָא אִיתָּתָא דְּשָֽׁרְקָה אַפָּהּ דְּשָֽׁרְקָה מָעַזְלָהּ. הָהֵן חַייְטְא דִּיהַב חוּטָא גָּו פּוּמֵיהּ. רַב כֹּהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. הָמִיַינְטוֹן חַייָב מִשּׁוּם מְלַבֵּן.

Traduction

Blanchir'' est un travail capital. C’est une dérivation interdite de blanchir l’étoffe avec du souffre provenant de la province de Aliqa (361)''Selon la correction de D. Loria (approuvée par J. Lévy), le sens serait: '''' Si l'on souffre du bois pour confectionner des outils, ou des cordes pour tresser des paniers ''''.'', ainsi qu’aux femmes qui se fardent la figure (pour adoucir la peau), ou qui peignent le voile pour le faire paraître blanc, ou le tailleur mettant le fil à la bouche pour le satiner. De même encore, dit R. Cohen au nom des rabbins de Césarée, les fabricants de caleçons commentent un péché du même genre en apprêtant les étoffes.

Pnei Moshe non traduit

המלבנו ההן דמגפר. זה שהוא מגפר בגפרית בכלל המלבן הוא:

עאל מנין נהבלין. כלומר שנכנס ג''כ במנין שמנו נהבלין ועל שם מקומן נקרא כדאשכחן נהרבלאי מתנו:

אליקה. זה אחד מן מה שהכניסו במנין המלבן אם הוא מגפר את האליתא שתהא נוחה להדליק והגיפור שלה הוא כמלבן:

אליקא. מלשון הציתו את האש באליתות במסכת תמיד:

הדא איתתא דשרקה אפה. וכן האשה זו כשהיא שורקת פניה בכחול ובאיזה דבר ה''ז משום מלבן. או דשרקה מעזלה שלה עץ שטווה בו. בידיה טוו תרגומו בידהא מעזלא וכן הדין חייטא דיהיב חוטא גו פומיה מלבן את החוט ברוק שבפיו כולהו חייבין משום מלבן:

הַמְנַפְּסוֹ. הָהֵן דְּנַפִּיס סִיב הוּצִּין גוֹמָא חַייָב מִשּׁוּם מְנַפֵּס.

Traduction

– ''Carder'' est un travail capital, et c’est une dérivation interdite de carder l’écorce du palmier, ou des arbrisseaux, oiso'', ou de roseau.

Pnei Moshe non traduit

המנפצו. ההן דנפיץ סיב של דקל או הוצין או גמי ומחלקו חייב משום מנפץ:

הַצּוֹבְעוֹ. מַה צְבִיעָה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ מְשַׁרְבָּטִין בַּבְּהֵמָה בְּעוֹרוֹת אֵלִים מְאָדָּמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה וְנִצְרַר בָּהּ דָּם חַייָב. הַמְאַדֵּם אוֹדֶם בַּשָׂפָה חַייָב. הַמּוֹצִיא דָּם חַייָב מִשּׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם. הַצָּר צוּרָה. הָרִאשׁוֹן חַייָב מִשּׁוּם כּוֹתֵב וְהַשֵּׁינִי חַייָב מִשּׁוּם צוֹבֵעַ. חִיסֵּר בָּהּ אֶבֶר וּבָא אַחֵר וּגְמָרָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בַפַּטִּישׁ. וְהַסּוֹחֵט וְהַמְכַבֵּס מְלָאכָה אַחַת הִיא. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. הַצַּבָּעִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ עוֹשִׂין סְחִיטָה מְלָאכָה בִפְנֵי עַצְמָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת אִינּוּן. וְנִיתְנֵי. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא מִילִּין דְּכָל עַמָּא מוֹדֵיי בָּהֶן.

Traduction

''Teindre'' est interdit. Quelle teinture y avait-il pour le tabernacle? On frappait les animaux de verges pour faire venir le sang à l’épiderme et produire des peaux de béliers rouges (Ex 26, 14). Ceci prouve, dit R. Yossa, que lorsqu’en ayant fait une blessure involontaire, le sang s’y fixe et rougit la peau, on est coupable au même titre (de teindre). Si l’on rougit la lèvre déjà rouge d’elle-même, c’est une faute du même genre. Celui qui tire du sang de quelqu’un est aussi coupable d’enlever la parcelle de vie qui se trouve à cette place (362)'''''' Le sang est l'âme '''' dit le (Dt, 12, 23).''. Celui qui le 1er trace les contours d’une figure est coupable d’avoir écrit; le second, qui passe la couleur, est coupable de l’avoir teinte. S’il y manquait un trait et qu’une autre personne l’achève, celle-ci est coupable d’avoir frappé sur l’enclume (d’avoir mis la dernière main). Tordre le linge et le laver est un seul travail capital. R. Ismaël, fils de R. Yohanan b. Broqa a enseigné qu’au dire des teinturiers de Jérusalem, c’est un travail séparé de tordre le linge. Mais alors, selon lui, la Mishna devrait énoncer 40 travaux? C’est que celle-ci énonce seulement les travaux sur lesquels tous seront d’accord, non ceux mis en discussion.

Pnei Moshe non traduit

הצובעו ומפרש מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה בשרביט הצבועה להכירה לזו שהופרשה לקרבן או כדרך שעשו להיוצא עשירי כדתנן בפ''ט דבכורות והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא וכן היו צובעין בעורות אילים מאדמים:

הדא אמרה. מדקאמר דכל סימן מראה נקרא צובע ש''מ העושה חבורה ונצרר בה דם חייב משום צובע שניכר האודם וכן המאדם בצבע אדום ועושה אודם אפילו בשפה אחת לסימן ה''ז צובע:

המוציא דם. איידי דאיירי בחבורה קאמר נמי להא שאם הוציא הדם חייב עוד על הדם. משום נטילת נשמה שבאותו מקום שחבל בו שכל דם ודם כשנוטלו ה''ז כנטילת נשמה:

הצר צורה. ודרך הוא שאחד מסמן הצורה באבר או באיזה דבר ואח''כ נותן בהסימן הצבע שהוא רוצה הרי הראשון שעשה הסימן חייב משום כותב והשני הוא שחייב משום צובע דבצביעה זו אין הסימן של הראשון ניכר ולפיכך לא שייך אצלו אלא משום כותב. והלכך הוא דנקיט לה בשני בני אדם דבכה''ג משכחת לה תרתי חיובי ולא באחד:

חיסר בה אבר א' בהצורה ובא אחר וגמרה חייב השני משום מכה בפטיש:

והסוחט והמכבס מלאכה אחת היא. ואם עשה אותן כאחת אינו חייב אלא אחת:

תני. בתוספתא פרק עשירי:

הצבעים. שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה. שלאחר שכיבסו כדי לצבוע סחטו וחשבו בחשבון להסחיטה בפ''ע:

על דעתיה דר' ישמעאל. משכחת לה לארבעים מלאכות וקשיא דניתני נמי במתניתין להסוחט שאינו בכלל המלבן שזהו מכבס ולדידיה סוחט לא הוי בכלל. ומשני לא אתינן מיתני במתני' אלא מילין דכ''ע מודים בהון ולאפוקי סוחט דלא אתיא אלא כהאי דר' ישמעאל:

Shabbath

Daf 51b

הָהֵן דַּעֲבַד חֲבָלִין. הָהֵן דַּעֲבַד מִמְזוֹר חַייָב מִשּׁוּם טוֹוֶה. הָהֵן דַּעֲבַד קוֹנְטְרָן נָפָן מַחֲצָלָן חַייָב מִשּׁוּם מֵיסֵיךְ. הָדָא אִיתְּתָא כַּד מִשְׁתַּייָא בְקוֹבָיָה. מִשּׁוּם מֵיסֶכֶת. כַּד יְהָבָה קדמה. מִשּׁוּם עוֹשָׂה בָתִּין. כַּד מְקִימָה לוֹן. מַשּׁוּם בּוֹנָה. כַּד מְחַייָא. מִשּׁוּם אוֹרֶגֶת. כַּד מִקְטְעָא בְנֵימַייָא. מִשּׂוּם מְחַתֶּכֶת. כַּד גָּֽמְרָה מְלַאכְתָּהּ. מַשּׁוּם מַכָּה בְפַטִּישׁ. הָהֵן דַּעֲבַד קוּפִּין. כַּד צְפַר. מִשּׁוּם מֵיסֵיךְ. כַּד מְחַייֵט. מִשּׁוּם תּוֹפֵר. כַּף. מִשּׁוּם בּוֹנֶה. כַּד מְקַטֵּעַ. מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. 51b הָהֵן דַּעֲבַד מַלִּין עַרְסְווָן. לְאוֹרֶךְ. מִשּׁוּם מֵסֵיךְ. לְרוֹחָב. מִשּׁוּם אוֹרֵג. קַנְקֶלַּטוֹן. מִשּׁוּם עוֹשֶׂה בָתִּים. כַּד מְקַטֵּעַ. מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. שְׁנֵי נִירִין בְּחָף אֶחָד וּשְׁנֵי חָפִין בְּנִיר אֶחָד.

Traduction

Celui qui tresse des cordes, ou des ceintures, se rend coupable du péché de filer (par dérivation); celui qui tresse des paniers d’osier, canaqron, ou un tamis fin, ou un treillis, commet la faute d’avoir ourdi;et, pour ce même fait, la femme qui met la trame dans les trous est aussi coupable. Si elle y place les fils posés au devant d’elle, elle est coupable d’avoir construit; lorsqu’elle commence à tisser, elle est coupable de tisser; lorsqu’elle coupe les fils qui dépassent, elle commet le péché de coupe; lorsqu’elle achève enfin cette œuvre, elle est coupable d’avoir frappé sur l’enclume (mis la dernière main). Lorsque le fabricant de paniers d’osier les borde de liane, il commet le péché d’ourdir; en les cousant, il commet le péché de couture; en repliant les bords, il commet le péché de construire; en l’épointant, on commet le péché de couper; enfin, en achevant l’ouvrage, on est coupable d’avoir frappé sur l’enclume. Celui qui tresse en longueur pour former des lits certains bois flexibles commet le péché d’ourdir; si c’est en largeur, c’est le péché de tisser. Celui qui établit des grillages cigcli'' commet le péché de former des points de chaînette; en l’épointant, on commet la faute de couper; enfin, en achevant l’ouvrage, on commet la faute de frapper sur l’enclume. La faute des points de chaînette est la même si l’on attache 2 points à une cheville du métier de tissage, ou un point à 2 chevilles.

Pnei Moshe non traduit

ההן. זה שעושה חבלים וכן זה שעושה ממזור והוא מיזרן המוזכר בפי''ט דכלים מיזרן היוצא מן המטה שהוא כמין אזור של ארוג שכורכין אותו סביב המטה כדי לחבר הפרקים חייב משום מיסך כלומר אע''פ שעדיין לא ארג אותם אלא סידרן ומתחן כדי לארוג וזהו המיסך:

ההן דעביד קונטרן. ככרות ונפות ומחצלות חייב משום מיסך. מיד כשמסדר ומותח אותן כדי לארגן:

הדא איתתא. אשה זו כשהיא מתחלת לסדר חוטי השתי כדי לעשות קוביא והיא קובה של אריגה שהנשים יושבין ואורגין חייבת משום מסכת את השתי. וכשהיא נותנת קדמה והיא כמין שפה שעושה סביב לחיזוק חייבת משום עושה בתים. וכשהיא מעמדת אותן משום בונה. וכשהיא מחברת החתיכות משום אורגת וכשהוא קוצצת הנימין היוצאין כדי להשוותן משום מחתכת וכשגומרת הכל חייבת עוד משום מכה בפטיש ומשכחת לה שש חטאות:

ההן דעביד קופין. זה שעושה קופות:

כשמצפיר. שמתחיל לסדר הצירי דקל והסיב שעושין מהן הקופות חייב משום מיסך וכשמחייט ומחבר החתיכות משום תופר. כף כשכופף אותן משום בונה וכשקוצץ הראשון היוצאין משום מחתך וכשנגמר מלאכתו חייב עוד משום מכה בפשיט ויש כאן חמש חטאות:

ההן דעביד סלן ערסוון. כנ''ל. זה העושה סלים ומטות ומדרך הוא לסרגן באורך וברוחב ועושין בהן כמין חורין חורין והן הן הבתים וכשמסדר את החבלים או הדבר שמסרג בו לאורך ה''ז מיסך וכשחוזר ונותן על גביהן לרוחב הרי כאן אורג וכשעושה הקנקליטין והן החורים ה''ז משום עושה בתים הוא המוזכר באבות מלאכות העושה שתי בתי נירין כדפרישית במתני' וכשמקטע הראשון היוצאין ה''ז מחתך וכשנגמרה מלאכתו יש עוד משום מכה בפטיש והרי כאן חמש חטאות:

שתי נירין בחף אחד. לפרש העושה שתי בתי נירין דמתני' קאי שעושה שני נירין והן החוטין או חבלי הסירוג ומסרגן להיות ביניהן חף אחד והוא הבית והחלל שביניהן מלשון חפי פותחות כמו שיש בין שני המפתח בחלל שביניהן או שעושה שני חפין בניר אחד חייב משום שני בתי נירין:

הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין הַקּוֹשֵׁר וְהַמַּתִּיר. מַה קְשִׁירָה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִין אֶת הַמֵּיתָרִים. וְלֹא לְשָׁעָה הָֽיְתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹנִין וְנוֹסְעִין עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהוּא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁהִיא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִתּוֹפְרֵי יְרִיעוֹת לָֽמְדוּ. נִפְסַק. הָיָה קוֹשְׁרוֹ. חָזַר וְנִפְסַק. לַעֲשׂוֹתָן קְשָׁרִים קְשָׁרִים אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא חוֹזֵר וּמַתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הָהֵן חַייָטָא אומָנָא מְבַלֵּעַ תְּרֵין רָאשֶׁיהָ. וְהַייְדְא אָֽמְרָה דָא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא. מֵאוֹרְגֵי יְרִיעוֹת לָֽמְדוּ. מַה טַעַם. אוֹרֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ אַחַת. נִפְסַק הָיָה קוֹשְׁרוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לָאָרִיג הֲוָה שָׁרִי לֵיהּ וּמְעִל לֵיהּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. אֲפִילוּ עָרֶב שֶׂבָּהּ לֹא הָיָה בוֹ לֹא קֶשֶׁר וְלֹא תִייָמֶת.

Traduction

– ''Lier'' ou ''délier'' est un travail capital. Avait-on occasion de lier pour les travaux du tabernacle? Oui, puisque l’on attachait les rideaux du parvis avec des cordages. N’était-ce pas momentané? R. Yassa répond: comme les arrêts et la levée du camp avaient lieu par ordre divin (à époque indéterminée), les dispositions prises semblaient définitives (363)Ci-après, 12, 1.. Mais, objecta R. Yossé, puisque Dieu leur avait donné la promesse de les faire entrer en Palestine, on devait savoir d’avance que ces nœuds étaient seulement provisoires? En effet, dit R. Pinhas, le travail capital énoncé dans la Mishna est basé sur l’ouvrage de couture des rideaux: lorsqu’une couture était rompue, on rattachait le fil avec un nœud; si cela se répétait, on ne pouvait pas renouveler les nœuds (ce qui eût été peu convenable), et l’on déliait le 1er nœud pour recommencer le tout. Hiskia dit: un tailleur bon ouvrier ne laisse pas les nœuds de la couture en dehors, mais s’arrange de façon à ce que les deux bouts du fil soient à l’intérieur. A propos de quoi dit-il cela? Sur ce que R. Yossé b. Hanina vient de rappeler le travail de couture des rideaux au nombre de 6, dont la jonction eût été laide sans cette précaution de rentrer l’ourlet. Or, de ce qu’il est dit (ib. 2): la longueur d’un seul rideau, on conclut que c’était un tapis tissé en grande longueur pour éviter les couture; s’il était rompu, on rattachait le fil, puis en arrivant au bout du tissu, on l’ouvrait et repliait le bord final en dedans pour le clore. R. Tanhouma dit au nom de R. Houna: même dans la trame, il n’y avait pas de nœud, ni de lien.

Pnei Moshe non traduit

האורג וכו'. מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים. ליתידות האהלים בשעה שהיו חונין:

ופריך ולא לפי שעה היתה. שבנסעו היו מתירין אותן והאיך למדין מדבר שאינו אלא לפי שעה:

א''ר יוסה וכו'. כלומר דר' יוסי מתמה על הא דקאמר שלשעה היתה בשביל שהיו חוזרין ונוסעין והלא מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהיא לשעה קרית לה בתמיה:

א''ר יוסי וכו'. כלומר אלא א''ר יוסי דלפיכך שייך שפיר לומר שלשעה היתה שמכיין שהבטיחן הקב''ה שהוא מכניסן לארץ מיד אלמלא לא חטאו במרגלים הרי זו החנייה כמי שהיא לשעה ומעתה הדרא קושיא לדוכתה וכי למידין מדבר שלא היה אלא לפי שעה בשעת העשייה ולקמן גריס מכיון שהבטיחן הקב''ה להכניסן לארץ כמי שהיא לעולם. ומיהו גי' דהכא נראית היא כדמוכח מדלקמן והכי גריס נמי בריש פרק ואלו קשרים:

א''ר פנחס. לא מן המיתרים למדו אלא מתופרי היריעות הוא שלמדו נפסק היה קושרו כלומר כשלא נפסק החוט אלא פעם אחד לא הוה איכפת בזה אלא היה קושרו אלא כשחזר ונפסק ולעשות קשרים קשרים אי אפשר שאין זה דרך כבוד שיהא נראה בהתפירה קשרים קשרים והיו צריכין לחזור ולהתיר את הקשר הראשון ולהסיר החוט וליקח אחר והרי היה שם קושר ומתיר:

אמר חזקיה. הא נמי ליתא שלא היו צריכין לקשור כלל שהרי ההן חייטא אומנא מבליע תרין ראשיה כשנפסק החוט שתופר בו אינו קושר לו החוט האחר שלא תהא נראית הקשירה אלא שמניחו כך ונוטל חוט אחר לתפור ומבליע שני ראשי החוט של זה ושל זה בהתפירה שמתחיל לחזור ולתפור מעט קודם מקום פסיקת החוט ונמצא שמובלעין שני הראשין ואין צריך לקשרן יחד וא''כ מסתמא עושי מלאכה שבמשכן היו יודעין לעשות כן:

והיידא אמרה. והשתא מאיזה היא שלמדו קושר ומתיר שהיה במשכן:

דא. וזה היא שלמדו כהאי דאמר ר' יוסי ב''ח מאורגי יריעות למדו שלא היה אפשר להן בלא קשירה והתרה ומה טעם דכתיב אורך היריעה האחת ומכאן שהיו צריכין לארגה כדי שתהא כולה כאחת ולא לחבר חתיכות חתיכות עד שתתמלא ארכה וא''כ כשארגו אותה וא''א בלי שיפסוק חוטי האריגה וכשנפסק היה קושרו בתחלה עם חוט אחר כדי שיכול לאחוז בידו ולהכניסו בבתי האריגה ולא שהיה מניחו להקשר שא''כ היו נראין קשרים קשרים בהיריעה אלא מכיון שהיה מגיע לארוג במקום שנפסק החוט הראשון ובהקשר שלו היה מתירו להקשר ומעייל לה לראשי החוטין בהאריגה ומחליקן והרי היה קושר ומתיר ולא היה נראה שום קשר בהיריעה וכן אמר ר' תנחומא בשם רב הונא שאפי' חוט הערב שבה ומדרך לקשור על השתי כשמתחיל להרכיבן זה בזה ואעפ''כ היו מצמצמין שלא יהיה בו לא שום קשר ולא תיומת וזהו כשבאין שני חוטין זה על זה ונראית כתיומת בתוך האריגה והן היו מקפידין שלא יהא בהן מזה כלל ומכוונין שתהא נראית הכל חלק ויפה:

תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חוֹתֶל שֶׁלְתְּמָרִים וְפַּטֶילַּייָא שֶׁלְתְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר.

Traduction

R. Oshia a enseigné: on peut le samedi arracher le couvercle, ou délier ce qui couvre ou ferme le panier de lianes contenant des dattes tardives, ou les boîtes (portula), à condition de ne pas rattacher ce couvercle;

Pnei Moshe non traduit

תני ר' הושעי' וכו'. מייתי לה לעיל ריש פ' במה אשה:

פטילייא. סל:

וְאֵין זוֹ הַתָּרָה. נַעֲשֶׂה בְשׁוֹבֵר אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת. אָזְנַיִים שֶׁל דִּיסִיקִיָּא קוֹשֵׁר וּמַתִּיר. נַעֲשֶׂה כְפוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת.

Traduction

ce n’est pas interdit, de même que l’on peut briser un tonneau de figues sèches pour les manger, ou les anses du double sac duosaccoi; car cette action de lier ou délier le samedi équivaut à ouvrir ou fermer une porte (364)Suit un passage traduit au (Kilayim 9, 10)..

Pnei Moshe non traduit

ואין זו התרה. וכי לא מיחייב משום מתיר:

ומשני נעשה כשובר את החבית וכו'. דמותר כדתנן לקמן פ' חבית שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת:

אזנים של דיסקיא. שק של עור ויש לו אזנים שמשימין הרצועות בהן לקשרו מותר לקשור ולהתיר שאין זה אלא כפותח ונועל הדלת בשבת:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source